ספי הנגבי
סיור במגזר הבדואי עם ספי הנגבי, יצר את הכתבה הבאה.
הצצה אל מקומות בתרבות הבדואית שאינם גלויים לעין.
הכול התחיל לפני כעשרים שנה. נכנסתי לבקר את סולימן אבו מסק בעין חצבה. היה לי חום גבוה, הגרון כאב, והרגשתי רע מאוד. נשכבתי באוהל וסואָלמה אמו הגיעה התבוננה בי, וביד רכה ליטפה את ראשי. עיני היו כבדות והרגשתי קודח. סואלמה הוציאה משקית בד מעט גרעיני חיטה, מעט הל, חפנה מהם חופן לתוך גלאי (מחבת מתכת לקלייה) והניחה את הגלאי על האש בקדמת האוהל. ריח טוב של הל וגרעינים חרוכים מילא את חלל האוהל. היא ליקטה הכול לתוך ג'ורן (עלי ומכתש) והחלה לכתוש תוך שהיא מוסיפה מעט סוכר.
את המרקחת הזו הגישה לי וביקשה שאלעס לאט לאט. זה היה טעים, כך שלא היתה שום בעיה. גם תה צמחי המדבר שהיא רקחה לי היה מצוין. את שניהם גמרתי ונפלתי לשינה עמוקה. בבוקר קמתי עם זריחת החמה ליום חדש ללא חום וללא כאב גרון.
מכאן ואילך התחלתי להסתקרן ולברר באינטנסיביות האופיינית לי על כל צמחי המרפא במדבר. באחת הפעמים הצטרפתי לסואלמה לשבוע ימים למרעה עם העזים שלה ולמדתי רבות על צמחי המרפא במדבר ועל שימושיהם. ערכתי רשימות של השימושים השונים, והתחלתי להשתמש בהם לבעיות רפואיות שהתעוררו אצלי, וכך במשך שנים ריפאתי את עצמי עם עשבי המדבר של סואלמה. סקרנותי המשיכה לפרוח, ושוב הרחבתי את הדעת במפגשים עם מרפאים בדואים אחרים בסיני ובנגב.
שלא תחשבו שהכול עובד, כמו שסואלמה לימדה אותי. לפני שנים אחדות התיישבתי בשחרות עם גמליי, והתחלתי להדריך טיולי גמלים במדבר. הייתי מנחיל לאנשים בלהט את חכמת צמחי המרפא של סואלמה, וכשהזכרתי את יתרונותיו של ה"כוכב הריחני" בהרגעת בחילות בוקר אצל נשים בחודשי ההריון הראשונים, שאלה מישהי מהמטיילות שאלה אם בדקתי גם את זה, ולבושתי הרבה עניתי שלא.
בסיום אותו טיול לקחתי לי קומץ צמחי כוכב ריחני (נג'וד בערבית), ייבשתי בצל ונתתי את עלי התה עם הוראות חליטה מדויקות לכמה נשים בהריון שסבלו מבחילות. אחרי שבוע ימים יצרתי קשר עם הנשים, ואף לא לאחת מהן הועילו עלי הכוכב הריחני. חזרתי לסואלמה וסיפרתי לה שזה לא עובד. סואלמה שאלה אותי בתמימות אם הן היו בדואיות, ואני השבתי שלא. ואז פסקה בפשטות ש"זה עובד רק על נשים בדואיות". כאן הבנתי את כוחה של אמונה.
ברבות הימים למדתי שבסהרה משמש אותו כוכב ריחני נגד מחלות מין, ומובן שהייתי חייב לנסות גם את זה, ולמבקרים באוהלי בשחרות הייתי חולט דרך קבע תה מכוכב ריחני, ואכן מעולם לא יצא מאוהלי איש עם מחלת מין.
אבל למרות הכול, בחורף כשיש לי גודש באף, אני עדיין משתמש בחכמתה של סואלמה: לוקח גבעולי רבל (פרעושית גלונית), מניח אותם בתוך קערת מים רותחים, מכסה את ראשי ואת הקערה במגבת, שואף לסירוגין מאפי ומפי מלוא ריאותי את אדי המים בניחוח הפרעושית ומנקה את מעברי הנשימה שלי בשיפוץ חורפי שגרתי כבר שנים רבות, וזה עוזר. אני חייב להתנצל בפני האקליפטוס אבל הפרעושית גם טובה ממך וגם זמינה לי יותר במדבר שבו אני חי.
להכניס עז לאוהל
במשך השנים לימדה סואלמה את בנה סולימן את כל סודות הצמחים, והיום הוא בהחלט יכול להיות לעזר. חווייתי הגדולה היתה באחד מימי החורף. בזמן שהותי באוהל של סולימן, הגיעה סואלמה מהמרעה עם עז בידיה, ורגלה האחורית של העז שבורה בשבר פתוח. היא הניחה אותה על רצפת האוהל, ומיד הנחיתה הוראות על סולימן. סולימן הפיח אש במדורה, והיא לקחה סיר גדול ומילאה אותו מים. לתוכם הכניסה עלי תה, חוט עבה וחזק, מחט, כפיסי עץ שקודם לכן סולימן גילף אותם שיהיו חלקים ועדינים, סכין חדה, עלים של רותם ויריעת בד שגזרה קודם לכן לרצועות.
כל אלה התבשלו, כאשר החלה סואלמה להכין את העז ל"ניתוח". אז לקחה משיקוי התה וזילפה על השבר הפתוח עם יריעת בד. לאט לאט שטפה עם השיקוי את המקום. עכשיו הגיע תור כפיסי העץ, ולהפתעתי אלו הוצמדו בסמוך לעצם השבורה כקיבוע פנימי. החוט נכנס גם הוא לפעולה, כשהוא מתהדק כטבעת כרוכה מסביב שני צדי העצם. ועכשיו המחט תופרת טבעות, מותחת את העור מעל הכול. עלי הרותם הושמו כסד מסביב לשבר מעל העור התפור, ורצועות הבד שימשו כתחבושת מהדקת. עוד ארבעים יום הכול ייפתח, כפיסי העץ יוצאו החוצה, העור ייתפר מחדש. שלושה חודשים לאחר מכן שבתי לביקור ומצאתי את העז מקפצת ומדלגת בעדר של סואלמה.
מסואלמה וסולימן נפרדים בדרך כלל לאחר ארוחת צהריים של מטפונה, מהמלה טמון, היום כבר לא בבוץ אלא בנייר כסף. לתוך נייר כסף מכניסים ירקות או עוף עם ירקות או כבש עם ירקות, ואת החבילה הזאת טומנים ברמץ המדורה לזמן כלשהו הידוע רק לטומן עצמו. בסוף התהליך לצמחונים יש ירקות אפויים בתנור רמץ ולחובבי העוף – עוף בטעם מדורה, לחובבי הכבש חבל על הזמן, מעדן נפלא המבוסס על סבלנות ורמץ מדורה.
סולימן וסואלמה לא מצטלמים מחמת הצניעות, אבל סולימן הסכים לתת את מספר הטלפון שלו (058-713420), וכמובן שאפשר להתקשר ולטייל איתו בין עשבי המרפא וחוויית המדבר.
במשולש הבדואי, ערד-דימונה-באר שבע, מצומת שוקת לעומר וליד מכולת אבו כף, נכנסים בדרך עפר לעיזייה, קוראת בקפה. אצלה מתחוור מהר מאוד שהקפה הבדואי הפך לשטר כסף, והיא מתבוננת בו ומספרת לך על עצמך ועל עתידך. אנשי השבט הצובאים על פתחה מספרים על היכולת שלה לאחד מחדש זוגות, להוציא דיבוק מאישה או מבעל שורר ולרפא מחלות נפש אחרות.
את שייח' מוחמד סלים אוואד א-כוותי, מגרש השדים ברהט, הלכתי לבקר עם עיזאת אבו רביע, מורה דרך בדואי (052-262465), שיודע על בוריים את סיפורי המדבר ואנשיו. א-כוותי, צעיר בן 88, ממתיק את סוד הקסם של הזקן והצעיר בעת ובעונה אחת; דמות צנומה ומרשימה, עם אנרגיה מתפרצת. בנו מוריד מעל מדף גבוה את תופי הענק שאיתם הוא עורך את טקס גירוש השדים, טקס בדואי אינדיאני עם הרבה מוסיקה. בימי חמישי הוא פתוח לקהל שמוזמן להתבונן ולהיכנס לאקסטזה יחד עם ניגון התופים המדהימים האלו.
בגיל חמש-עשרה נפל א-כוותי לבור שנפער בפתאומיות מתחת רגליו. שם פגש אנשים קטנים (אולי חיזרים) ולמד מהם את שפתם בהשראה, וזו השפה שהוא מדבר בה עם השדים ומרפא אנשים. מוחמד ממלמל משפטים אחדים בשפה לא מובנת ומספר לנו ש"זו השפה"… ויש ברהט עוד זקן שמבין את השפה והוא מרפא בקמיעות. בשלב זה מוחמד שואל אם יש לנו בעיה שדורשת ריפוי. עיזאת מדריך אותי שוב בטכניקת שטר הכסף . ר' שהיתה איתי מניחה לפניו שטר כסף. הוא מתבונן בה וממלמל מספר משפטים, ומספר לה שהיא כל הזמן במחשבות עמוקות ועושה כל הזמן חשבונות, "מה היה לי, מה אני אעשה", וכל הזמן היא פוחדת. א-כוותי ממליץ על קטורת ומביא פירמידות קטורת שונות. על הירוקה הוא ממליץ לפני השינה, על החומה בבוקר ועל קטורת הלבונה בצהריים. הוא מדגים במקטר שברשותו ונותן לה לשאוף מקטורת הלבונה. הוא ממליץ על שבועיים. המשכנו לשאול את מוחמד על הריפוי שהוא נותן לאנשים, והוא סיפר שנגד פחד הוא ממליץ לקחת שבע ביצים טריות שהוטלו ביום שבת, כל יום לטרוף ביצה עם שמן זית וחוויי'ג 40, תערובת של ארבעים סוגים של צמחי מדבר. את המשרה הזה יש להניח במשך הלילה לאורה של הלבנה ובבוקר לאכול אותו.
כוחה של אמונה
רשמנו לפנינו ושמנו פעמינו לעלי אסד ביישוב לקיה, כותב קמעות ומרפא בצמחים. הפעם ניצבנו מול מלומד אמיתי. עלי מרפא בצמחים מחלות שונות. במהלך חייו אסף עלי במחברת פסוקים מהקוראן, מהמקרא, מספרים אחרים ומשפטים ששמע. המחברת שהיתה מונחת בספרייה מלאה בספרים הכילה גם ציורים וטבלאות שלא הצלחתי לתהות על קנקנם, אבל החומרים האלו משמשים את עלי לכתיבת הקמעות. בביקורי האחרון אצל עלי פגשתי בבדואי שאחת מנשותיו בורחת ממנו מדי פעם. עלי בסבלנות מצא לו פסוק מן הקוראן וביקש ממנו לשנן אותו. הבדואי לקח את הקמע, קיפל אותו יפה והלך לדרכו.
אהבתי את הספרייה של עלי. זה ליד זה ניצבו ספריו של ד"ר רוחי מלבנון, עומר אל ענתקי גדול הבוטנאים הערבים, ד"ר קבלן סלים מירדן, הרמב"ם, פנינה טל ונסים קריספיל מישראל. עלי מדפדף בספרים ומספר לי על תכונות הריפוי של צמחים שונים. הוא בודק, כך הוא מספר לי, כל צמח מרפא במינון יתר, ואז הוא חווה את המחלה ויודע לתת את המינון הנכון; ניסוי וטעייה של שנים רבות.
עלי סיפר לי איך ריפא ילד בדואי שסבל מאפילפסיה בעזרת החרג'ל (שבר לבן), ומוסיף שהחרג'ל במינון נמוך יותר טוב לריפוי מיגרנות, כאבי בטן ושיגעון. את הוויאגרה הוא ממליץ להחליף בכדורי בצק עם שורשיו של הדיגנישאייב, הוא הבוצין. לבעיות בפרוסטטה ממליץ עלי על חליטה של אשאייבה – אכיליאה ערבתית.
עלי יושב בסמוך לביה"ס בלקיה בבית חום אדום בולט מאד שמשמש אותו כ"שיג" – בית אירוח – שם הוא מקבל את אורחיו ומטופליו (הפעם עם קפה בדואי אמיתי) הוא מרגיש שליחות בעבודתו מרבית זמנו הוא ב"שיג" מלבד יציאות מצווה לביקורי בית.
כמו תמיד גם הפעם יצאתי יותר מלומד מביקורי אצל "דראושים"- מרפאים בידואים.
מד"ר אחמד בסיני למדתי בעבר על הטיפול בעזרת בעשן עגול עלים נגד סכרת. סולימן חידש לי בביקורי האחרון שהקזוח העקום שעד היום הייתי משתמש בו להכנת מרק עוף ללא עוף יכול לשמש אותי גם להפגת עייפות.א-כוויתי לימד אותי על החוויג' 40 מרפא כל. מעלי המלומד למדתי על הטיפול באפילפסיה וכמובן על ה"דיגנישאייב" "הויאגרה של המדבר". מרשים!
ניסים קריספיל ריכז את חכמת הריפוי במדריך לצמחי מרפא בארץ ובעולם, שאפילו עלי משתמש בו.
אבל אין כמו ביקר אצל הדראוישים הבדואים חוויה אמיתית!
המגזר הבדואי רק פותח את שעריו. כדאי להציץ, לפגוש את האנשים הנפלאים האלה, ללמוד מחכמתם העתיקה לחוות את כוחה של אמונה.
